תמונות יפניות

התנדבות בחווה אורגנית - סיור חלומי ביפן

  • פורסם 12/07/07
  • תגובות: 1

לאחרונה חזרתי מסיור ביפן. שבוע שלם (מתוך כשלושה שבועות) שהינו, אני וזוגתי, בחווה אורגנית. עבדנו בחווה משפחתית לגידול ירקות, עישבנו בחלקת הבצל, שתלנו אפונה, זרענו עגבניות, כותנה ובזיליקום בחממה, אספנו צנונים ארוכים ולבנים, הקמנו מנהרות ניילון לגידולים הצעירים וסחטנו תפוזים. קשה להגיד שלמדנו משהו חדש על טכנולוגיית הגידול האורגני, ועיקר ההתרשמות היתה לא מאופן העבודה (שלעתים נראתה לנו מעט פרימיטיבית), אלא מהרוח.

כך למשל, התפעלנו שעיקר התוצרת איננה נמכרת תמורת כסף, אלא משווקת לחוות אורגניות אחרות שבסביבה בתמורה למוצרים אחרים, אלו יכולים להיות מוצרי מזון אורגנים או תשומות (ניילון לחממות, זרעים וכו'). לחקלאים ולצרכנים האורגנים באותו אזור יש גם "כסף אורגני" מיוחד אותו הדפיסו ובו הם משתמשים לצרכי מסחר ביניהם. כמו כן, קיימת מערכת של עזרה הדדית בין החוות האורגניות באזור לצורך ביצוע עבודות דחופות, השאלת ציוד וכו'.

החוויה היפנית בחווה האורגנית כללה (למרות פערי השפה העצומים, כמו גם שמיעת מוסיקה, השתתפות בטקס תה, משחק כדורגל, בישול משותף וטיולים באזור. חווינו חום משפחתי, מגע אנושי, פשטות, רצון להבין ולעזור, הומור, קושי פיזי והרבה הוקרה ואהבה.

החוויה המדהימה הזאת התאפשרה באמצעות ארגון WWOOF -

Willing Workers On Organic Farms, המציע עבודה בחוות אורגניות בכל רחבי הגלובוס. באופן כזה יכול המטייל להתנסות בעבודה חקלאית אורגנית, להכיר יותר לעומק את התרבות המקומית (במקום לרוץ מאתר לאתר וממקדש למקדש) ולהתקרב לאנשים החיים במקום.

על מנת להיות מתנדב ב-WWOOF יש לעבור תהליך הרשמה קצר דרך האינטרנט ולשלם "דמי חבר" של כ-50 דולר לשנה. כאמור, לארגון סניפים בארצות רבות, ובימים אלו מתארגן WWOOF- ישראל דרך אתר חווה.

ביפן בלבד יש מאות רבות של חוות החברות בארגון. אגב, חלקן אינן רק חקלאיות, אלא גם בעלות אופי יותר לימודי או תיירותי (מסעדות או מלונות אורגנים). ה-WWOOF מזכיר מאוד את שיטת המתנדבים בקיבוצים: ישנם מקומות בהם ניתן להיפגש עם "וופרים" אחרים, לרוב יום העבודה קצר יחסית (אנחנו עבדנו שש שעות ביום וקיבלנו יום חופש שבועי) והמארחים דואגים כמובן לכל צרכי המתנדבים (אוכל ולינה). ישנן חוות בהן ניתן לשהות גם תקופות ארוכות של עד שנה, אולם לרוב מדובר בתקופות קצרות ולעתים לפי הצורך העונתי.


  התחבורה הציבורית ביפן היא תענוג גדול. מעבר לקושי התקשורתי קיימת תחושה כי ניתן להגיע בנוחות ובמהירות (ולא מאוד ביוקר) כמעט לכל מקום<br>אילוסטרציה: ASAP Photos
התחבורה הציבורית ביפן היא תענוג גדול. מעבר לקושי התקשורתי קיימת תחושה כי ניתן להגיע בנוחות ובמהירות (ולא מאוד ביוקר) כמעט לכל מקום
אילוסטרציה: ASAP Photos

תענוג בתחבורה הציבורית

התחבורה הציבורית ביפן היא תענוג גדול. מעבר לקושי התקשורתי קיימת תחושה כי ניתן להגיע בנוחות ובמהירות (ולא מאוד ביוקר) כמעט לכל מקום. גם משיחות עם יפנים ומטיילים ניתן היה להתרשם כי התחבורה הציבורית פשוט מצוינת. מדינה צפופה ומתועשת כמו יפן לא היתה יכולה להתקיים ללא מערכת יעילה של רכבות ואוטובוסים. כיוון שמדובר בקווים רבים התלויים אחד בשני, נדרשת דייקנות ותיאום מרבי. לעתים אתה מגיע ברכבת לתחנה, עובר רציף שבו ממתינה לך רכבת היוצאת תוך דקה להמשך המסע.

לטייל ולארח לעומק ובזול

מטיילים הרוצים להיות יותר מעורבים ופחות "תיירים", מוזמנים לטייל באמצעות שלושה ארגונים בינלאומיים המציעים אפשרות אירוח בבתים:

סרווס (SERVAS)

COUCHSURFING

HOSPITALITY

ארגון סרווס הוא הוותיק (מעל 50 שנה) ביניהם. הרישום בסרווס איננו און-ליין ודורש תשלום קטן וראיון קבלה.

שני הארגונים האחרים הינם למעשה פורטלים המנוהלים דרך האינטרנט ובעלי ממשק נוח ויעיל (ללא תשלום וראיון קבלה) של "מארחים" ו"מתארחים".

כמובן שניתן (ורצוי) לא רק להתארח אלא גם לארח. זו חוויה אמיתית ועמוקה לקבל הביתה טיילים למספר ימים, להחליף רשמים, לעזור, להדריך ולייצג את ישראל.

על שפת רציף הרכבת בנארה הבחנתי בשלט המציין כי זהו מקום ההמתנה לנכים/קשישים/נשים בהריון/הורים עם ילדים קטנים. מנקודה זו ברציף הם יכולים להיכנס הישר לקרון בו המקומות המיועדים להם. בכל רכבת ואוטובוס ישנם מקומות רבים המסומנים בסמלים אלו וכל הכבוד ליפנים. אגב, בכל שירותים ציבוריים יש גם תא מאובזר למופת המיועד לנכים.

בנוסף, הופתעתי לראות סימונים על רציף הרכבת המציינים כי זהו מקום המתנה לנשים בלבד בשעות העומס. ההסבר שקיבלנו מהמקומיים, שבשעות העומס הצפיפות כל כך גדולה, שנשים הרוצות להימנע מהאינטימיות הגופנית והמיוזעת/חרמנית עם גברים זרים, יכולות לעלות לקרונות על טהרת המין הנשי. גם זו "אקולוגיה".

אחריות אישית

יפן נקייה, אבל למרבה הפרדוקס מעטים בה הפחים הציבוריים ברחובות ובפארקים. אלו האמונים על שמירת הניקיון ודאי מודעים לדילמת הפחים: פחים רבים דורשים התעסקות רבה עם האיסוף והתחזוקה. בנוסף, הם עלולים לגלוש ובעלי חיים (חתולים וכלבים בערים, וחיות בר בשמורות ובטבע) נוהגים לנבור ולפזר את תכולתם.

מי מהמטיילים בארץ אינו מכיר את המחזה המביש והמגעיל בחניונים ובשמורות טבע בחגים כשרואים פח גדול ואפילו צפרדע שכשהם עמוסים וטינופת רבה פזורה סביבם. לעומת זאת, מיעוט פחים עלול להביא להשלכת הפסולת בטבע וברחוב. כמו נושאים אקולוגיים רבים, גם כאן מדובר על "אחריות אישית". אחריות אישית היא אחד המפתחות החשובים בכל התנהלות אישית ללא קשר אם אין/יש פח, או מה "נהוג", מה יגידו או כל התניה אחרת. פינוי הלכלוך (כמו הקטנת הצריכה והזיהום, הפחתת הרעש, הגדלת המחזור וכו') הינם חלק מהאחריות האישית. לכן, אזרח יפני יאסוף את הפסולת שלו וייקח אותה לפח הקרוב. אפילו אם הוא רחוק.

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

+ הוסף תגובה
תגובות ( תגובות ב- דיונים)

עכשיו בעמוד הבית של